מטופלים רבים מתלוננים על העדר חשק מיני.
בדרך כלל מדובר על חוסר חשק במישור הגופני (או בשפת העם, העדר "חירמון"). מי מאתנו שמשתייך לקבוצה זו, בדרך כלל ידווח על חוסר עניין או רצון לקיים יחסי מין והימנעות מכך. במקרים רבים, אותם אנשים ידווחו על העדר תשוקה והנאה בחיים במובן הרחב יותר, ותחושת דכדוך כללית.

ישנם גם מקרים בהם אנשים פעילים מינית (ואפילו מאד פעילים מינית) מתלוננים על כך שהחשק המיני שלהם הוא יותר מכל דחף לפרוק עצבים או תסכול, כי הם מסתמכים באופן מאסיבי על פנטזיות מיניות על מנת להגיע לסיפוק, וכי חסרה להם תשוקה מינית אמיתית.

למה זה כל כך בעייתי?

קיומו של החשק המיני חיוני לבריאותנו (הפיזית והנפשית) וזאת ללא קשר לאם נממש אותו באקט מיני וניתן לו פורקן באורגזמה.
התשוקה, שבבסיסה היצר המיני, היא הכוח שדוחף לחיים, היא הבריאות.
אמירה זו כמובן נאמרה הרבה לפני, על ידי גדולים וחכמים ממני.

זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה כינה את האנרגיה המינית  "ליבידו" והגדיר אותה כאחד משני הכוחות המניעים את הנפש (השני, לדבריו, הוא הדחף התוקפני).
בראי הרפואה הסינית  (ורפואות עתיקות נוספות), האנרגיה המינית היא מקור כוח משמעותי. במישור הגופני, היא ממלאה את הבטן התחתונה, נותנת תמיכה לגב ומאפשרת לראש שלנו להיות נקי באופן יחסי ממחשבות. [התייחסתי לכך בהרחבה בסדרת המאמרים "בריאות כמטרה" לקריאה]

במציאות היומיומית, הליבידו יכול להוות עבורנו מקור למוטיבציה לכל עשייה, אם זה לקום בבוקר ולצאת לעבודה, אם זה לבשל ארוחת צהריים טעימה, ואם זה לבנות פרגולה במרפסת.
בהעדר הליבידו ככוח מניע, אנו נעשה פעולות אלו  "כי צריך" או עבור תגמול כלשהו. בדרך כלל פחות נהנה מן  העשייה עצמה, ונסיים את המשימה לא "עייפים אך מרוצים" (מסופקים), אלא מותשים גם פיזית וגם נפשית.

יש בינינו שרצים כל בוקר חמישה קילומטרים, וזה מבריא אותנו ומחזק אותנו, ויש בינינו שרצים כל בוקר חמישה קילומטרים וזה גומר אותנו.

שימוש בכוח הנובע מחשק מיני לכל עשייה, יכולה להפוך את המאמץ הפיזי למהנה יותר, לעיתים אפילו קל יותר (כי הגוף מאורגן טוב יותר והכוח מגיע מהמקומות הנכונים בגוף). ואם מדובר בעשייה הדורשת ריכוז, לרוב גם העבודה  גם תהיה ברמת דיוק גבוהה יותר (כי הראש לא עסוק בעסקה שאנו צריכים לסגור ביום ראשון).

איך נדע שאנו פועלים מתוך תשוקה וחשק?

אצל חלקנו, זה קורה באופן טבעי.
סביר כי בעת עשייה שאינה קשורה במין, לא נשים לב שמה שמניע אותנו הוא כוח היצר המיני.
פשוט נהנה מגוף ונפש בריאים, מראש נקי באופן יחסי מ"רעשים", ומכוחות המנותבים לעשייה.

אצל אלו מאתנו המגששים ומחפשים את המקום הזה, נצטרך להפנות את תשומת הלב לגוף.
אצל חלקנו הגוף ידווח בקול רם, עם זרימה מידית של דם לאזור החלציים ותחושה נעימה בכל הגוף.
אצל חלקנו לא.

מי שרוצה לטפח את החשק והתשוקה בחייו, כדרך לשמר את הבריאות הפיזית והנפשית, עליו/ה לתת מקום ותשומת לב לסימנים אלו של הגוף, בעיקר אם מדובר בסימנים קטנים- ב"להבה" קטנה.

כחלק מהמודעות לסימני הגוף, נשים לב למה מגביר לנו את ה"להבה" ומה מכבה לנו אותה.
אנו רגילים אולי לעשות זאת כאשר אנו בחדר המיטות ולזרוק הוראות לבן/בת הזוג שלנו, מה "עושה לנו את זה" ומה לא, אך אני מתייחסת דווקא למה שקורה לנו בשאר הזמן.

כן, אני מתכוונת לשעות בעבודה, לשעות עם הילדים, לאירועים משפחתיים ולקניות בסופרמרקט.

כאשר התשוקה היא "שברירית", גם אם הצלחנו במצבים מסוימים להתחבר לגוף ולחושניות, מספיק טלפון מהבנק, מאמא, או מהמורה של הילד כדי שהתחושה תעלם לנו. שלא נדבר על ישיבת צוות משמימה, או סמינריון שצריך לכתוב.

 

אז מה עושים?

במילה אחת- נלחמים.

זה בטח נשמע קצת הזוי.. "מה נלחמים? על זה שארגיש חושני/ת במהלך אירוע משפחתי? באמצע שיעור? בסופר?"
כן, כן וכן.
נזכור כי להרגיש חושני/ת הוא רק סימן לכך שאנו בכיוון הנכון.
המטרה שלנו היא הבריאות שלנו והכוח הזמין לגוף כאשר הליבידו שלנו "עובד בשבילינו". כאשר המערכת משומנת היטב, לא בהכרח שנרגיש חושניים, פשוט נרגיש טוב, ונרבה בעשייה שתגרום לנו סיפוק.

ובכל זאת, למתחילים שבינינו, איך נלחמים?

השלב הראשון הוא ההבנה והקבלה של החשיבות העצומה של קיום ותחזוקה של היצר המיני כאחד מכוחות החיים.
המלחמה היא לא על הרצון בסקס או מספר הפעמים בשבוע בהם נקיים יחסי מין,המלחמה היא על החיים שלנו, על הבריאות שלנו, על החיוניות שלנו.

השלב הבא, דורש מודעות, הפנייה של תשומת הלב לגוף.

למי שאינו באופן טבעי מרגיש חושני, נדרשת השקעה.
כמו שאנו משקיעים בלימודים, בעבודה, בילדים שלנו או בכל דפוס או הרגל אישי שאנו מנסים לשנות, נדרש מאמץ.

אצל כל אחד ואחת, הדרך היא אישית.
מצד אחד, עלינו לשים לב ולהימנע במידת האפשר ממה שמדכא לנו את הליבידו.
מצד שני עלינו ללמוד איך לטפח ולהגביר אותו.

במידה רבה, התנהלות זו מקבילה לדברים שכתבתי בסדרת המאמרים "בריאות כמטרה". אז התייחסתי לשאלה "מה מחליש אותנו ומה מחזק אותנו?" והבאתי דוגמאות רבות לכך מחיי היומיום (לקריאה).

המודעות לכך שקיומה הגופנית של האנרגיה המינית היא מדד לבריאות, מחדדת עוד יותר שאלה זו.

כמו שכתבתי גם אז, ההימנעות ממה שמחליש אותנו או "מוריד" לנו את החשק והתשוקה לחיים היא מסובכת, וזאת בשל הקצב והאינטנסיביות של החיים המודרניים והתרבות המערבית ה"מחייבת" אותנו להיות שותפים בפעילויות ובמפגשים רבים אשר אינם בהכרח מעוררי תשוקה (מחסור בשינה, כל התמודדות עם בירוקרטיה, מסיבת סיום בגן וכו').

מכיוון שזה כל כך מסובך, כדאי לשים דגש רב יותר על טיפוח התשוקה – "מה מחזק אותי?" ו"מה עושה לי את זה?"
למי שמתקשה לענות על שאלות אלו, אומר כי חשק מיני הוא פועל יוצא של תאווה כללית לחיים ולעשייה  הכוללת בתוכה גם תאבון (לאוכל).
אז מה יכול לעורר את החשק המיני?
אוכל טוב וטעים, מספיק שעות שינה, טיפוח עצמי (כן,  גם במובן הכי שטחי של מריחת קרם גוף ריחני), עשייה פרודוקטיבית, וכמובן, למי שיש את האפשרות- מין מספק. קיום יחסי מין כאשר הכוח המדרבן הוא רדיפה אחר פנטזיות מיניות, שימוש מאסיבי בדמיון, ו/או מתוך הכרח המציאות (שמירה על שלום בית), לא יביא את החשק המיני המדובר.

והכי חשוב: הבריאות הנובעת מאיזון הגוף והנפש מביאה עמה חשק מיני,
ואז החשק המיני עצמו מתחיל לפעול לתחזוקת האיזון הנפשי והפיזי ולתמוך בו.
(הבריאות במקרה זה היא גם ה"ביצה" וגם ה"תרנגולת")

כאן נכנס הטיפול (בדיקור סיני ובשיחה) למי שצריך, כחלק מהנעת תהליך האיזון

כאשר אנחנו מתחילים להבריא, החושניות והתשוקה מתעוררות, והן מספקות הנאה לגוף ולנפש.
יחד עם זאת, על מנת "להרוויח" את בריאותנו, החשק המיני צריך לשמש אותנו ככוח.

באופן אוטומטי, נחווה את הכוח החדש בגוף: נשים לב שאנו פחות עייפים ,פחות סובלים מכאבים, פחות חולים, פחות מדוכדכים, פחות מוטרדים.

החלק האקטיבי בסיפור הוא ניתוב הכוח החדש שקיבלנו לעשייה נכונה.

אם נחזור רגע לתיאוריה הפסיכואנליטית, פרויד הגדיר את ה"סובלימציה" כמנגנון המאפשר לבני האדם לתעל ולבטא בדרך לגיטימית הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה חברתית את דחפיהם הטבעיים (ובעיקר את היצר המיני). פרויד ראה במנגנון זה כבעל יתרון על מנגנונים כמו הדחקה והכחשה, בהם נדרשת השקעה מתמדת של אנרגיה על מנת למנוע את ביטוי הדחף (המיני או התוקפני), מה שמביא לדבריו ליצירה של "נוירוזה" (חוסר איזון נפשי).

המשגה זו שהיא בבסיס הפסיכואנליזה, רלוונטית מאד גם היום.
ניתן לדון רבות על מה הכוונה ב"לגיטימית הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה חברתית". אינני נכנסת כאן לדיון על מה מוסרי ומה לא, מה מותר ומה אסור.

את הכוח הליבידינלי עלינו לנתב לעשייה שלוקחת אותנו קדימה, שמספקת אותנו ואינה מרוקנת אותנו מכוחותינו, וזאת מבלי "לקחת" מן האחר.

עשייה המביאה עמה סיפוק מגבירה עוד יותר את הכוח של הליבידו, כך שנוצר מעגל חיובי המייצר כוח. שמירה על מעגל כוח זה הוא קריטי לבריאותנו הפיזית והנפשית.

הרגישו חופשי לפנות אלי בכל שאלה או התייעצות…

בריאות כמטרה טיפולית?

הופתעתי לגלות על עצמי, כמו גם על רבים ממטופלי, כי המילה "בריאות" איננה בראש רשימת סדר העדיפויות שלנו, לא כמטרה טיפולית ולא כשאיפת חיים. זאת כמובן כל עוד ניתן לתפקד, לקום בבוקר, להכין סנדוויצ'ים, לצאת [...]

מה זה אומר להיות בריאה?

כל-כך התרגלנו למיגרנות, כאבי המחזור החזקים, לשכמות התפוסות ולדלקות בדרכי השתן, שלעיתים כבר איננו מבחינות בהם. מה שיותר חמור בעיני, היא העובדה שרובנו הגדול מסתובבות עם סימפטומים של חרדה ו/ או דיכאון , מבלי שום [...]

בניית עמוד שדרה

מי אני? מה אני רוצה? מה אני אוהבת? מה נכון לי? מה מחזק אותי ומה מחליש אותי? נשמע טריוויאלי, אבל לא... רובנו הגדול מתקשות לענות על שאלות אלו, אם בכלל לקחנו את הזמן לעצור ולחשוב [...]

תשוקה, מיניות ובהירות במחשבה

אז מה עושים עם כל הבריאות הזאת? אני כבר לא עסוקה כל היום בתכנון החופשה הבאה, כי הבנתי שהכי נכון לי להיות בבית... ואינני מתרוצצת ממקום למקום כדי לשמור על קשרים שלא תמיד תורמים [...]

ומה איתנו הגברים?

הבחירה שלי לפנות לנשים ולהתייחס לסוגיות שבהורות ובזוגיות, הייתה בחירה להביא בדרך זו גם את עצמי. יחד עם זאת, כל הכתוב נוגע גם לגברים ולאנשים בכל שלבי חייהם. בעבודתי בקליניקה, אני פוגשת גם מתבגרים ומתבגרות, [...]