כל התורות מלמדות אותנו לנשום
משהו קורה?-תנשום
רוצה לעשות משהו?- קודם תביאי אוויר
מפחד? תנשום
אפילו אני כתבתי על כך במאמר קודם.
אבל- האם זה נכון תמיד? האם הפתרון הוא תמיד הנשימה?

מתי בפעם האחרונה דפקתם ספרינט של החיים על מנת להספיק לאוטובוס שכבר עמד בתחנה?
זוכרים את התחושה?
עולים על האוטובוס מתנשפים, קצת מזיעים, עם חיוך ממזרי על השפתיים ותחושת ניצחון.
לאט לאט הנשימה נרגעת הזיעה מתייבשת אבל משהו נעים נשאר בגוף.
כייף אדיר!
ברגע אחד הפכנו מגבר או אישה מכובדים לצ'יטה מכוונת מטרה.

דוגמה נוספת: אולי יצא לכם להתבונן בטבחים מקצועיים, אם במסעדה ואם בתוכניות הרבות בטלוויזיה. כמה מרשים הוא קצב העבודה והדיוק שלהם. כמה זה אינטנסיבי.
אנחנו שואלים את עצמינו "האם הם נושמים?" אפילו הצפייה בהם "עוצרת לנו את הנשימה".
אני כותבת "עוצרת את הנשימה" במרכאות כפולות כי כל מי שיש לו טיפת ידע על גוף האדם יודע כי אנו זקוקים לנשימה על מנת לשרוד ובכל זאת כולנו מכירים מצבים בהם לטוב או לרע, "לא נשמנו".

מי שקרא את המאמר שלי "אשליית האדרנלין" הבין כי הנשימה היא הדרך להילחם באדרנלין ובסטרס כאשר הוא אויבנו.
עכשיו אני רוצה לדבר על הצד השני של המשוואה- מתי נכון "לא לנשום"?
המון תורות ותיאוריות מספרות לנו על סגולותיה וחשיבותה של הנשימה.
הכל נכון, ועם זאת, נדמה לפעמים כי הנשימה הנכונה, העמוקה, הפכה להיות המטרה שלנו, ולא הכלי להשגתן של מטרותינו האמיתיות.
כשאנו מקבלים טלפון מהבנק, ובצד השני פקיד הנוזף בנו על מינוס החורג מהמסגרת, האם מה שחשוב זה לנשום.. או שמא למצוא פתרון ולכסות את המינוס?

אז תענו לי שזה לא סותר.. "קודם ננשום.. כי אין מה להיכנס להיסטריה.. אחר כך נפעל על מנת לפתור את הבעיה."
אז נכון, ה"היסטריה" היא האויב שלנו, היא בדרך כלל תשתק אותנו או תגרום לנו להתנהל באופן לא שקול.
על מנת לצאת מ"היסטריה", כן, הנשימה היא יעילה.
אבל האם יש מצב אחר? – בו לא ניכנס ל"היסטריה", נוותר לרגע על הנשימה, ניכנס ב"רבאק" של הסיטואציה ונעשה כל שביכולתנו על מנת לפתור אותה?

יש בינכם שקוראים ואומרים "ברור- כך אני חי/חיה..כך בניתי את הפרגולה, כך אני יוצרת מוזיקה, כך אני שוטפת את הבית!"
אני כאשת מקצוע אוריד בפניכם את הכובע ואומר "שאפו", המשיכו כך!
נכון! כשאנחנו בעשייה- הפרגולה, היצירה, הרצפה המבריקה- הן המטרות.
הנשימה היא לא המטרה!
לכם אזכיר רק לא לשכוח לנשום בסוף ה"ספרינט", לאכול טוב ולישון טוב על מנת שיהיה לכם את הכוח ל"ספרינט" הבא.

אבל יש בינינו גם אחרים, המחפשים קודם לנשום. ככה לימדו אותנו, "אם אני לא נושמת, משהו לא בסדר."
ואכן, אצל חלקנו ,פרוש זה עלול להביא ל"היסטריה" ברמה של התקף חרדה.

ניקח כדוגמא את חרדת המבחנים.
רובנו נלחצים במידה זו או אחרת ממבחנים. אנו מפרשים סיטואציה של מבחן כמאיימת וכבר מראש הגוף שלנו נדרך לקראתה. כחלק מהדריכות, אנו "מפסיקים לנשום", הסרעפת מתכווצת והנשימה שלנו הופכת לשטחית.

בזיכרון הגופני שלנו הדבר מקביל לצייד המתהלך בתוך ג'ונגל סבוך, כאשר מצד אחד הוא נדרש לאתר ולפגוע במטרה שלו, ומצד שני הוא דרוך לקראת אפשרות שהוא בעצמו יהפוך לטרף.

אז מגיע הנמר (שהוא המבחן), אך בניגוד לצייד בג'ונגל המותח קשת ויורה חץ, ומי שעשה זאת, יודע כי מדובר במאמץ פיזי משמעותי, אנו הנבחנים נדרשים להישאר ישובים על כיסא ולא לזוז. אלו מאתנו שבאופן אינסטינקטיבי יקפיצו את הברך או יתופפו על השולחן עם העיפרון, יזכו למבטי "רצח" ולהערות מהבוחנים ומחבריהם לכיתה.
כשאנו "לא נושמים" ומצד שני גם לא זזים באופן המתאים למצב הדרוך של גופינו, אנו עלולים להיכנס למצב של התקף חרדה אשר יפגע בתפקוד שלנו.

חלקכם מזדהים, וחלקכם אומרים: "אוקיי.. אבל אני לא סובל מהתקפי חרדה, אז מה זה קשור אלי?"
גם כאשר לא מדובר במצב של "היסטריה", אנו מבזבזים את "אי הנשימה" שלנו על הדברים הלא נכונים.
אני צופה בילדים משחקים משחקי מחשב ולא נושמים, אנשים צופים בסרט מתח ולא נושמים, קוראים עיתון ולא נושמים.

אז מתי נכון לנשום ומתי נכון "לא לנשום"?
בגדול- כשאנחנו בעשייה, אנחנו לא אמורים לנשום.
כל הורה מכיר את הלחץ של ההתארגנות בבוקר. בואו ניקח זאת כדוגמה.

קמים בבוקר- נושמים. שותים קפה , מעירים את הילדים בכייף. חשוב שגם הם ינשמו.

באיזשהו שלב מפסיקים לנשום:
סנדוויצ'ים, תיקים, בגדים, צחצוח שיניים.
מקלחת, בגדים, איפור, עוד קפה לדרך.

באוטו- לנשום, קפה, מוזיקה טובה
מפזרים את הילדים בזמן.

נשימה גדולה.
נשמע מוכר?

החיים הם מרתון, אך בתוכו יש ריצות לטווח קצר.
על מנת לשמור על הכוחות שלנו, אנו חייבים לבחור נכון את המקצים: מתי ואילו ריצות קצרות חשובות לנו, נכונות לנו, מקדמות אותנו. לנשום לפני, לנשום אחרי, ותוך כדי, פשוט להיות צ'יטה.

הרגישו חופשי לפנות אלי בכל שאלה או התייעצות…

בריאות כמטרה טיפולית?

הופתעתי לגלות על עצמי, כמו גם על רבים ממטופלי, כי המילה "בריאות" איננה בראש רשימת סדר העדיפויות שלנו, לא כמטרה טיפולית ולא כשאיפת חיים. זאת כמובן כל עוד ניתן לתפקד, לקום בבוקר, להכין סנדוויצ'ים, לצאת [...]

מה זה אומר להיות בריאה?

כל-כך התרגלנו למיגרנות, כאבי המחזור החזקים, לשכמות התפוסות ולדלקות בדרכי השתן, שלעיתים כבר איננו מבחינות בהם. מה שיותר חמור בעיני, היא העובדה שרובנו הגדול מסתובבות עם סימפטומים של חרדה ו/ או דיכאון , מבלי שום [...]

בניית עמוד שדרה

מי אני? מה אני רוצה? מה אני אוהבת? מה נכון לי? מה מחזק אותי ומה מחליש אותי? נשמע טריוויאלי, אבל לא... רובנו הגדול מתקשות לענות על שאלות אלו, אם בכלל לקחנו את הזמן לעצור ולחשוב [...]

תשוקה, מיניות ובהירות במחשבה

אז מה עושים עם כל הבריאות הזאת? אני כבר לא עסוקה כל היום בתכנון החופשה הבאה, כי הבנתי שהכי נכון לי להיות בבית... ואינני מתרוצצת ממקום למקום כדי לשמור על קשרים שלא תמיד תורמים [...]

ומה איתנו הגברים?

הבחירה שלי לפנות לנשים ולהתייחס לסוגיות שבהורות ובזוגיות, הייתה בחירה להביא בדרך זו גם את עצמי. יחד עם זאת, כל הכתוב נוגע גם לגברים ולאנשים בכל שלבי חייהם. בעבודתי בקליניקה, אני פוגשת גם מתבגרים ומתבגרות, [...]