אז איפה עוד ניתן להימנע מ"גנבות" ב"שוק המשאבים הנפשיים"?

אחת הדרכים היעילות ביותר "לקחת" ממישהו כוח, היא "להקטין" ולהשפיל אותו.
מגיל צעיר שמענו את עצמינו ו/או את חברינו "יורדים" אחד על השני ובכך "מורידים" אחד את השני למטה למטה, לפעמים עמוק לתוך בור באדמה.
זו תמיד חוויה קשה ומחלישה וקשה לצאת מהבור. אז איך בכל זאת?

ניקח דוגמה פשוטה מהחיים הבוגרים:
בישיבת צוות, קולגה "זורקת" לנו הערה ש"מקטינה" אותנו: " זאתי חדשה כאן.. אפרוחית ממש.. אין סיכוי שתוכל לעזור בפרויקט החדש."
על אף שאולי היא צודקת בתוכן הערתה ( כי אני באמת חדשה ולומדת..) האופן בו נאמרו הדברים מכה בנו. אנו חשים מושפלים, "יוצא לנו האוויר" ובכך בעצם איבדנו כוח.

חלקנו נשתוק ו"נחליק את זה".. אולי נקלל אותה בלב, נאמר לעצמנו, "למה להתאמץ? סתם פוסטמה תופסת תחת"
חלקנו נתפוצץ: "למה מי את חושבת שאת??יא תרנגולת …"
אולי זה נשמע לכם מוזר, אך מבחינה נפשית, זאת תגובה יותר בריאה מהקודמת.
זוהי תגובה אקטיבית, ויש בה ניסיון לשמור על עצמינו ועל כבודנו.

לטוב ולרע, בעולם ובתרבות שלנו היום, תגובות כאלו, "מתלהמות", לא תמיד יתקבלו בברכה.
בשל חוסר ההתאמה שלהן לסיטואציה, על אף שבמהות יש בהן אמת, הן עלולות דווקא להוציא אותנו "קטנים" יותר, ובכך לא לשמור על כבודנו.
הן עלולות גם לסבך אותנו בדראמות מיותרות, לגרום לנו לאובדן כוחות ולאבדנים במציאות: פיטורין, סכסוך בין חברות או פרידה מבן/בת זוג.
בנוסף, לעיתים תגובה המשפילה את "יריבנו", בעצם הופכת אותנו ל"פושעים" בעצמנו ובכך "ירדנו לרמה שלהם".

"אני לא 'זאתי', ואני לא אפרוחית, אני מבקשת לא לדבר אלי ככה, וכן זה נכון שאני עדיין לומדת את המערכת"
תגובה הולמת, המחזירה לנו את כבודנו העצמי, מבלי לרמוס את כבודו של האחר, יכולה למלא אותנו חזרה, לפחות באופן חלקי ובכך לצמצם את ה"נזק".

הדוגמה שבחרתי היא פשוטה יחסית, בחרתי בה כי היא מציגה את הדברים באופן ברור ונקי ממורכבות.
כולנו מכירים יותר מידי טוב סיטואציות מורכבות ואינטנסיביות מהחיים המשפחתיים בהם אנו מוותרים על הכבוד שלנו על מנת לשמור על שלום בית או "מתפוצצים" ובכך מפוצצים גם את האנשים האהובים לנו ביותר.

המסקנה היא אותה מסקנה ,אם זה מול הקולגה בישיבת צוות ואם זה מול הילד שלי שקורא לי "מטומטמת":

שמירה על עמדתנו ועל כבודנו באופן שאינו "לוקח" מן האחר, תמיד תצמצם גם את דלדול המשאבים שלנו. זהו משפט פשוט. קשה מאד לעמוד בו בתוך המורכבות ו/או האינטנסיביות של הקשרים הקרובים שלנו, אך שווה תמיד להחזיקו בראש ולשאוף אליו.

"אוקיי, הלאה," אתם אומרים,
"הימנעות מדרמות מיותרות
 (מאמר קודם)- הבנו,
שמירה על הכבוד-רשמנו,
מה עוד אני יכול לעשות על מנת לא "לגנוב" ושלא "יגנבו" ממני?"

סדר והפרדה.

אביא דוגמה המתחילה בפראקטיקה וממשיכה במהות חשובה ביותר:

כאשר בני זוג חולקים רכב אחד או מחליפים ביניהם רכבים, יש תמיד סיכוי לבלבול בין צרורות המפתחות.
אם אני יצאתי בבוקר ובטעות לקחתי איתי צרור מפתחות אחד ביד ואחד בתיק, ביצעתי "שוד לאור יום".
בן הזוג המסכן שלי יבלה כחצי שעה לפחות בחיפוש לחוץ של המפתחות בכל הבית עוד לפני שיתקשר אלי, אולי יצטרך להשאיל רכב מאחד השכנים, ומה שבטוח, יאחר לעבודה.
סדר, תכנון נכון והפרדה במישור הפרקטי חשובים מאד לצמצום ה"גנבות" בבית ובכלל.

במישור הפנימי-נפשי, נפרדות וזהות ברורה, היא המפתח העיקרי ל"לא לגנוב" ולשמור שלא "יגנבו" מאתנו.
זהו משפט פשוט אך המשמעות שלו כל כך עמוקה, שכמעט כל הפסיכואנליזה כולה באה על מנת להסביר אותו ולטפל דרכו במישורים שונים של החוויה האנושית.

אנסה להסביר אותו בדוגמה ממגרש הכדורגל:
בושה היא אחד הרגשות המשפיעים עלינו ביותר.
כהורה, אף אחד מאיתנו לא נהנה לראות את הילד שלו מבייש את עצמו.

במגרש הכדורגל נשמע אבות צועקים ואפילו "יורדים" על ילדיהם על כך שאינם זריזים מספיק עם הכדור, עומדים כמו גלמים או מוסרים למקום שאין בו שחקן מהקבוצה שלהם.
כאשר אין מספיק נפרדות בינינו לבין הילדים שלנו, ההתנהלות הגמלונית על המגרש נחווית על ידינו כבושה שלנו ואנו מתביישים בעצמינו.
באותו רגע, אנחנו מרגישים שהילד שלנו "לקח" מאתנו, גם מבלי שהוא התכוון לכך.
חוסר שביעות הרצון העמוקה בפנינו, וההערות במהלך המשחק, הן ש"יסחטו" מהילד את משאביו כך שבסופו של דבר, כולנו נחזור הביתה מופסדים.

גם בן הזוג שלנו או ההורים שלנו, לעיתים מתנהלים באופן ש"אינו נראה לנו" ואף נראה לנו מבייש.
אם אנו קושרים את זהותנו בזהותם, נרגיש כי בכך מביישים הם אותנו.
כך נאבד אנו משאבים יקרים.
בדרך כלל "נחזיר" להם, ב"עקיצה" נבזית, בגלגול עיניים ו/או במירמור  וכך נגזול גם אנחנו מהם את הכוחות.

גיבוש זהות ויצירת נפרדות בינינו לבין ההורים שלנו, ובשלב מאוחר יותר, בינינו לבין בני הזוג שלנו וילדינו, הם התהליכים הפסיכולוגים החשובים ביותר על מנת לשמור על עצמינו שלא "נגנוב" מהיקרים לנו ושלא ניתן להם "לגנוב" מאתנו.

לסיכום:
התחלנו מהדיבר השמיני "לא תגנוב", דיברנו על משמעותו הדו-כיוונית: על האחריות שלנו לשמור שלא יגנבו מאיתנו. ראינו כמה קל לנו לראות את משמעותו בעולם הכלכלי: איך בשום אופן לא הייתי לוקחת למישהו כסף מהארנק ,ואיך אני מקפידה לנעול את האופניים על מנת שלא יגנבו לי אותם.

נוכחנו לדעת כמה קשה לנו יותר לראות את האחריות שלנו ב"שוק המשאבים הנפשיים", כמה בקלות אנו "גונבים" מהבן זוג שלנו או מילדינו וכמה אנו "פרוצים" ל"גניבות" מכל הכיוונים.

סיימנו בהסתכלות על כמה היבטים של ה"גנבה" הנפשית ועל דרכים להימנע מ"לקיחת משאבים" ו"אובדן משאבים":  הימנעות מדראמות מיותרות, שמירה על הכבוד העצמי, סדר במישור הפיזי ונפרדות במישור הנפשי תוך גיבוש זהות ברורה ועצמאית.

אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר שלי באופן ברור, ושדברי תרמו לכם. יחד עם זאת, הבנה של הדברים "בראש" איננה מספיקה, ועל מנת לשמור על כוחותינו ולא "לקחת" מהסובבים אותנו נדרשת מודעות גבוהה, תרגול וסבלנות.

כחלק מהעבודה שלי עם מטופלים, אנו מסתכלים על סיטואציות יומיומיות ומנתחים אותם דרך הדימוי של "שוק המשאבים הנפשיים". באמצעות הבנה שהיא צמודה לחוויות שלהם, אנו בודקים איפה מתרחשות "גנבות" וחושבים יחד על דרכים חלופיות להתנהלות בריאה יותר.

עבודה זו תורמת לקיום יחסים בין אישיים מיטיבים יותר ולשמירה על הכוחות שלנו. בכך תורמת היא לבריאותנו הפיזית והנפשית ולאיכות החיים שלנו.

הרגישו חופשי לפנות אלי בכל שאלה או התייעצות…

בריאות כמטרה טיפולית?

הופתעתי לגלות על עצמי, כמו גם על רבים ממטופלי, כי המילה "בריאות" איננה בראש רשימת סדר העדיפויות שלנו, לא כמטרה טיפולית ולא כשאיפת חיים. זאת כמובן כל עוד ניתן לתפקד, לקום בבוקר, להכין סנדוויצ'ים, לצאת [...]

מה זה אומר להיות בריאה?

כל-כך התרגלנו למיגרנות, כאבי המחזור החזקים, לשכמות התפוסות ולדלקות בדרכי השתן, שלעיתים כבר איננו מבחינות בהם. מה שיותר חמור בעיני, היא העובדה שרובנו הגדול מסתובבות עם סימפטומים של חרדה ו/ או דיכאון , מבלי שום [...]

בניית עמוד שדרה

מי אני? מה אני רוצה? מה אני אוהבת? מה נכון לי? מה מחזק אותי ומה מחליש אותי? נשמע טריוויאלי, אבל לא... רובנו הגדול מתקשות לענות על שאלות אלו, אם בכלל לקחנו את הזמן לעצור ולחשוב [...]

תשוקה, מיניות ובהירות במחשבה

אז מה עושים עם כל הבריאות הזאת? אני כבר לא עסוקה כל היום בתכנון החופשה הבאה, כי הבנתי שהכי נכון לי להיות בבית... ואינני מתרוצצת ממקום למקום כדי לשמור על קשרים שלא תמיד תורמים [...]

ומה איתנו הגברים?

הבחירה שלי לפנות לנשים ולהתייחס לסוגיות שבהורות ובזוגיות, הייתה בחירה להביא בדרך זו גם את עצמי. יחד עם זאת, כל הכתוב נוגע גם לגברים ולאנשים בכל שלבי חייהם. בעבודתי בקליניקה, אני פוגשת גם מתבגרים ומתבגרות, [...]