ה”מכבסה” נוכחת כאשר אנו בוחרים לעשות פעולות המחלישות אותנו.
אנו מכבסים את האמת שאנו יודעים ומתכחשים לאינסטינקטים ולאינטואיציות שלנו.
אתן דוגמה נוספת:
חופשות משפחתיות.
מי לא רוצה לנסוע לחו"ל?
ועוד על חשבון ההורים?
מי?
אז מסתבר שאני.
לקח לי כמה שנים בהם כל פעם מחדש דמיינתי איך "הפעם יהיה שונה".
הפעם יראו את הצרכים שלי כאמא ושל הבנים שלי שזקוקים למרחבים ומתקשים לשבת במסעדות.
הפעם יהיה שונה כי הילדים כבר גדלו וכי אני "במקום אחר" .
הפעם יהיה שונה כי היעד הוא שונה ומאד מפנק…
כל הדמיונות הללו מגיעים מה”מכבסה”.
יותר מזה, ה”מכבסה” גם יכולה לעוות את הזיכרונות שלנו:
"דווקא בחופשה ההיא היה ממש כייף" ורק לאחר שהייה קלה ובחינה מדוקדקת עולות בזיכרון תמונות שלי כאמא מרוטה מעייפות,
עם כאב גב מסתובבת הלוך חזור עם עגלה ובה תינוק שלא נרדם , באחד המקומות היפים בעולם.
תגידו שאני מפונקת ובכיינית. תגידו. לא יודעת להעריך כמה החיים טובים אלי.
בדיוק בגלל משפטים כאלו שכמובן אמרתי לעצמי מאות פעמים, יש לי “מכבסה” לתפארת.
כשנמצאים במצב של השרדות אמיתית, כשרעבים ללחם, כשחווים אלימות, כשכל צעד בחיים מלווה במאבק,
הרבה יותר קשה לכבס.
ה”מכבסה” היא בעיקר קללתם של מעמד סוציו אקונומי בינוני גבוה.
יש ביניכם מי שקורא את הדוגמאות שנתתי ואומר לעצמו- זה לא אני.
אני יודע טוב מאד שסוכר זה רעל, אני יודעת שבחרתי בבן זוגי על מנת שתהיה לי יציבות כלכלית,
אני יודע שלא הייתי צריך ללמוד באוניברסיטה, אני יודעת היטב שחופשות משפחתיות יכולות להיות סוג של סיוט.
אני לא "מכבס/ת"!
אך יש עוד פן ל"מכבסה", והוא לא פחות מזיק.
יש בינינו רבים שרואים את הדברים כמו שהם, לא מייפים את המציאות, לא מתרצים תירוצים לעצמנו, אך בכל זאת בוחרים פעולות המחלישות אותנו, פעולות המנוגדות לאינסטינקט, לאינטואיציה ולתשוקות שלנו.
כיצד? ומדוע?
משפטי המפתח הרווחים במקרה זה הם "אני אתגבר" או "אני אתמודד" ובמקרים רבים נוסף לכך "אין ברירה", "ככה זה" , "כי צריך".
אז אני יודעת שנסיעה משפחתית לחו"ל תחליש אותי, אבל אני אסע כי אחרת אמא שלי תיעלב, וכי באמת לא נפגשנו כולם המון זמן.. ואני אתמודד, אפשר לחשוב? זה מה שיהרוג אותי?
באמירה זו, המוכרת לכולנו, אנו חוטאים בחטא ההיבריס (חטא הגאווה).
אנו לוקחים כמובן מאליו את הבריאות שלנו ומצפים שהגוף והנפש שלנו יעמדו באתגרים בלתי נגמרים.
דוגמה נוספת:
אחרי יום ארוך בעבודה, כל מה שאנחנו רוצים זה להגיע הביתה.
אבל צריך להפקיד שקים, ואם כבר אני עוצרת, אז אכנס רגע לחנות טבע כי הקטשופ האורגני כמעט נגמר, אה… והמגף עדיין אצל הסנדלר (נכון שקיץ, אבל אם אני כבר פה…) ועצירה נוספת במאפייה ללחמניות, כי זה ממש על הדרך.
זה ממש "בקטנה" אבל לפעמים החצי שעה הנוספת והאנרגיה הנדרשת בכל פעם שאנו יוצאים מה"בועה" שלנו ונפגשים עם העולם, היא קריטית.
אנחנו "מסתדרים" ובכך אנו "מכבסים" את הצורך של הגוף והנפש שלנו במנוחה.
אז אנחנו משקרים לעצמינו, שומרים על אופטימיות, עושים מה שצריך, לא נכנסים לדיכאון. אולי זאת הדרך לחיות?
והתשובה היא שנכון, יש בינינו אנשים וביניהם נשים רבות ש"מכבסות" כל החיים, לא שמות לב לפערים הללו
ולא מרגישות כי הן משלמות על כך מחיר נפשי או פיזי.
אבל יש גם אחרים, כמוני, וכמו רבים ממטופלי שבשלב מסוים משהו בחייהם קורס.
הביטויים יכולים להיות פיזיים או נפשיים, ובדרך כלל הסיבה לכך לא ברורה לאותו אדם החווה את הכאב.
סימפטומים נפשיים ופיזיים עלולים לדרוש מאתנו לעצור ולהתמודד עם האמת.
מי שבוחר להיעזר בתרופות, לעיתים יחווה הקלה בסימפטומים באופן בו יוכל להמשיך את חייו ולהמשיך לכבס כרגיל.
אך יש גם קבוצה של מטופלים שהתרופות אינן עוזרות להן להתמודד עם הסימפטומים, ו/או הם אינם מוכנים לסבול את תופעות הלוואי של הטיפול.
ובכל זאת, קצת אופטימיות…
הסיבה העיקרית להפסיק "לכבס" היא כי כך מתאפשרת בריאות פיזית ונפשית.
אז איך עושים את זה? אתם שואלים. על כך במאמר הבא.

הרגישו חופשי לפנות אלי בכל שאלה או התייעצות…
בריאות כמטרה טיפולית?
הופתעתי לגלות על עצמי, כמו גם על רבים ממטופלי, כי המילה "בריאות" איננה בראש רשימת סדר העדיפויות שלנו, לא כמטרה טיפולית ולא כשאיפת חיים. זאת כמובן כל עוד ניתן לתפקד, לקום בבוקר, להכין סנדוויצ'ים, לצאת [...]
מה זה אומר להיות בריאה?
כל-כך התרגלנו למיגרנות, כאבי המחזור החזקים, לשכמות התפוסות ולדלקות בדרכי השתן, שלעיתים כבר איננו מבחינות בהם. מה שיותר חמור בעיני, היא העובדה שרובנו הגדול מסתובבות עם סימפטומים של חרדה ו/ או דיכאון , מבלי שום [...]
בניית עמוד שדרה
מי אני? מה אני רוצה? מה אני אוהבת? מה נכון לי? מה מחזק אותי ומה מחליש אותי? נשמע טריוויאלי, אבל לא... רובנו הגדול מתקשות לענות על שאלות אלו, אם בכלל לקחנו את הזמן לעצור ולחשוב [...]
תשוקה, מיניות ובהירות במחשבה
אז מה עושים עם כל הבריאות הזאת? אני כבר לא עסוקה כל היום בתכנון החופשה הבאה, כי הבנתי שהכי נכון לי להיות בבית... ואינני מתרוצצת ממקום למקום כדי לשמור על קשרים שלא תמיד תורמים [...]
ומה איתנו הגברים?
הבחירה שלי לפנות לנשים ולהתייחס לסוגיות שבהורות ובזוגיות, הייתה בחירה להביא בדרך זו גם את עצמי. יחד עם זאת, כל הכתוב נוגע גם לגברים ולאנשים בכל שלבי חייהם. בעבודתי בקליניקה, אני פוגשת גם מתבגרים ומתבגרות, [...]