כולנו מכירים את הדיבר השמיני, "לא תגנוב", רובנו חיים על פיו, גם במובן הפשוט ביותר של לא לצאת מחנות עם סחורה שלא שילמנו עליה, וגם במובן של התנהלות כלכלית הוגנת כמו תמחור שעת טיפול במחיר הוגן.

רובנו נזהרים מאד שלא לגנוב מאחרים, וכש"גונבים" מאתנו אנחנו מרגישים פראיירים ובדרך כלל מקללים את מי שלקח מאתנו, אם זה את האינסטלטור שלקח יותר מידי כסף על פתיחת סתימה, או את האדם שנדחף לפנינו בתור לרופא.

יש בינינו שמקללים גם את עצמינו על הטיפשות או התמימות שלנו ומרגישים מבוישים על שעבדו עלינו או עקפו אותנו.
אני לא בעד הלקאה עצמית כי היא בדרך כלל לא עוזרת לנו ורק סוחטת מאתנו עוד כוח, מחלישה אותנו ומעודדת אותנו יותר להימנעות מאשר לעשייה.

אבל
כן אני מאמינה כי הדיבר השמיני "לא תגנוב" הוא דו-כיווני: אנו אחראיים לא לגנוב מאף אחד ואנחנו גם אחראיים לשמור שלא יגנבו מאתנו.

מי מכם שעובד באופן עצמאי אולי מכיר את אי הנוחות הנוצרת כאשר אנו נדרשים לתמחר את השירותים או המוצרים שלנו. אצל רובנו הפחד הוא לבקש יותר ממה ש"מגיע לי".
קושי נוסף עולה כאשר לקוח מבקש מאתנו הנחה. בדיוק כמו שאנו אחראיים לא להפקיע מחירים, אנו צריכים להיות אחראיים שלא "יגנבו" מאתנו, ולדאוג שנקבל תמורה הוגנת לעבודתנו. בכך אנו שומרים גם על עצמנו וגם על הלקוחות שלנו.
מי מכם שמצא עצמו עובד עבור פחות ממה ש"מגיע לו" יודע כי בדרך כלל יש לכך מחיר, אם בחוסר הערכה של הלקוח למוצר, או בחוסר המוטיבציה שלנו להעניק את השרות המלא, בצורה הטובה ביותר.

עכשיו, השאלה הגדולה היא, למה אני , פסיכולוגית קלינית, כותבת על ענייני מוסר וכלכלה הוגנת?

שאלה מצוינת.
והנה התשובה:
במקביל להתנהלות שלנו בשוק הכלכלי, אנו מתנהלים ב"שוק המשאבים הנפשיים".

רובנו מכירים את תחושת ההתרוקנות לאחר שיחת נזיפה מהבוס, ובמקביל את תחושת ההתמלאות כאשר אנו פוגשים את אהוב ליבנו, אוכלים ארוחה טובה או קולעים לסל מקו ה3.
לרוב, אנו קמים משינה טובה עם כוחות מחוזקים, פיזיים ונפשיים, ובמהלך היום, לרוב, מאבדים כוחות יותר מאשר מתמלאים בכוחות.

אוקיי.. נכון.. הגיוני.. ככה זה.. אבל מה זה קשור ל"לא תגנוב"???

אחת הסיבות המשמעותיות לאבדן הכוחות הנפשיים שלנו במהלך היום (והחיים) הוא שאנשים סביבנו, ובפרט, אלו היקרים לנו ביותר, "גונבים" מאתנו כח.

אולי זה נשמע לחלקכם פשטני, מאשים ולא לוקח אחריות… אבל תישארו איתי ואסביר למה כוונתי.

כאמא, אני משתדלת לבדוק באופן קבוע מה הסכום שנותר לבני בן השבע ברב קו.
במידה והרב קו לא יהיה מוטען, יוכל בני לפנות אל חבריו ולבקש ש"ינקבו" עליו (וזה כמובן קרה מספר פעמים בעבר).
יחד עם זאת, אפילו מבלי שיהיה מודע לכך, הגילוי שאין לו כסף, ההחלטה למי לפנות, הצורך לבקש עזרה ואחר כך לזכור שהוא "חייב", כל אלו ייקחו ממנו כוחות, וזאת עוד לפני שהתחיל את היום.
הנה כך בהיסח הדעת "גנבתי" ממנו.

מקרים כאלו הם חלק מהחיים, ונכון שבהתמודדות עמם ניתנת הזדמנות לצמיחה והתפתחות.
אבל, כולנו מתמודדים עם כל כך הרבה תסכולים ויש לנו כל כך הרבה הזדמנויות לצמיחה במפגש עם המציאות היומיומית, שאני בעד "לגנוב" כמה שפחות מהילדים שלנו, ובכלל מכל מי שמסביבנו.

עד כאן, בסדר, רובנו משתדלים לא לפגוע/ לעייף/ לרוקן/ להכביד על היקרים לנו ,במעגלים קרובים ורחוקים יותר.

מה שיותר קשה לנו לעיתים לתפוס זו האחריות שיש לנו על כך שלא "יגנבו" מאתנו.

בדיוק כמו שאנו אחראיים שלא יעבדו עלינו במחיר מופקע לתיקון הרכב במוסך, אנו אחראיים לא לתת לסובבים אותנו: ילדים/בני זוג/ הורים/ מעסיקים/ קולגות/חברים "לגנוב" מאתנו משאבים נפשיים.

אז מה זאת אומרת? אתם שואלים, הרי כל אינטראקציה אנושית כרוכה בסחר חליפין. לפעמים נותנים יותר, לפעמים מקבלים יותר.

נכון. גם על המגף היפה בחנות, אשלם למוכרת, אבל לפני הקנייה, אבדוק כמה כסף יש לי, וגם אבדוק אם המגף שווה לי את הסכום הנקוב. לא אשלם יותר ממה שנכון לי לשלם, ואם המחיר גבוה מידי, פשוט לא אקנה אותו.

"הגנבה" הקלאסית שכולנו מכירים ביחסים בינאישיים היא ה"רגשי" (גרימת רגשות אשמה). "אז מה, אתם לא באים לארוחת ערב בשישי?… חבל, סבתא כל כך רצתה לראות את הנכדים.." וכך ברגע אחד נותרנו מרוששים.

דוגמה קלאסית נוספת היא השימוש במשפט "אנחנו צריכים לדבר".
בסטריאוטיפ, אנו הנשים פונות כך לבן זוגנו, אך המשפט הזה יכול להיאמר גם בין חברות, או בין אמא לבת..
(טוב, אולי זה באמת משפט יותר נשי מאשר גברי??)

ברגע ש"אנחנו צריכים לדבר" או "אני רוצה לדבר איתך על משהו" נזרק לאוויר, הצד השני נבהל כהוגן.
הראש מיד מריץ את התסריטים הנוראים מכל, וגם אם בסוף, הכוונה הייתה לדבר על נושא שאינו מאיים עלינו, כמו למשל תכנון משותף של החופשה המתקרבת, הנזק כבר נעשה, והכוח נלקח.

אז מה עושים? איך אנו שומרים על עצמנו לא "לגנוב" ושלא "יגנבו" מאתנו?  (על כך במאמר הבא)

הרגישו חופשי לפנות אלי בכל שאלה או התייעצות…

בריאות כמטרה טיפולית?

הופתעתי לגלות על עצמי, כמו גם על רבים ממטופלי, כי המילה "בריאות" איננה בראש רשימת סדר העדיפויות שלנו, לא כמטרה טיפולית ולא כשאיפת חיים. זאת כמובן כל עוד ניתן לתפקד, לקום בבוקר, להכין סנדוויצ'ים, לצאת [...]

מה זה אומר להיות בריאה?

כל-כך התרגלנו למיגרנות, כאבי המחזור החזקים, לשכמות התפוסות ולדלקות בדרכי השתן, שלעיתים כבר איננו מבחינות בהם. מה שיותר חמור בעיני, היא העובדה שרובנו הגדול מסתובבות עם סימפטומים של חרדה ו/ או דיכאון , מבלי שום [...]

בניית עמוד שדרה

מי אני? מה אני רוצה? מה אני אוהבת? מה נכון לי? מה מחזק אותי ומה מחליש אותי? נשמע טריוויאלי, אבל לא... רובנו הגדול מתקשות לענות על שאלות אלו, אם בכלל לקחנו את הזמן לעצור ולחשוב [...]

תשוקה, מיניות ובהירות במחשבה

אז מה עושים עם כל הבריאות הזאת? אני כבר לא עסוקה כל היום בתכנון החופשה הבאה, כי הבנתי שהכי נכון לי להיות בבית... ואינני מתרוצצת ממקום למקום כדי לשמור על קשרים שלא תמיד תורמים [...]

ומה איתנו הגברים?

הבחירה שלי לפנות לנשים ולהתייחס לסוגיות שבהורות ובזוגיות, הייתה בחירה להביא בדרך זו גם את עצמי. יחד עם זאת, כל הכתוב נוגע גם לגברים ולאנשים בכל שלבי חייהם. בעבודתי בקליניקה, אני פוגשת גם מתבגרים ומתבגרות, [...]